תחילת שנה

ערכת לבבות מתוך "חגיגת גן"

 

בוקר טוב גן חדש / ליאת שימרון

 

שיר פותח לתחילת שנה. ניתן להשיג ב"חגיגת גן" ערכה של לבבות בצבעים שונים עם אטבים לחולצות הילדים להכנת שמות הילדים לאחר קריאת השיר. ניתן גם פשוט להכין לבבות קטנים עם שמות הילדים ולתת לכל ילד להדביק על החולצה...

 

שמש, בוקר, יום צהוב,

מחייך אליי הרחוב,

ולוחש לי שיר קטן

על תחילת שנה בגן...

 

ארזתי עם אמא ילקוט וכריך,

שמעתי את כל ה"צריך וצריך"

(צריך להיות מנומס, להכיר חברים,

צריך להקשיב תמיד גם לאחרים)

 

התלבשתי יפה וצחצחתי שיניים,

שטפתי פנים וניקיתי אזנים

ועכשיו כבר הכל מוכן ומזומן

אמא'לה.... אני הולך לגן...

 

ואמא שואלת:

-         איפה הילקוט?

-         על הגב

-         ואיפה הראש?

-         מונח על כתפיו,

 

-         הרגליים – היכן?

-         יושבות בנעליים

-         הכיסים במקום?

-         איפה שהידיים,

 

-         ומה האוזניים?

-         רק לך מקשיבות

-         וטוסיק, מה הוא?

-         מחכה לכיסאות...

 

-         ואיפה עיניים?

-         מסתכלות רק קדימה

-         והלב איפה הוא?

-         הלב, צועק – אמא...

 

 כי הלב, הוא שובב, הגדולים לא מבינים,

שכשאני מתרגש, הוא עושה לי עניינים,

בורח לבטן, מתחבא בנעליים,

לפעמים בתחתונים הוא יושב לי שעתיים...

 

והנה הגענו לגן החדש

ואני מבולבל וכל כך מרוגש,

מרגיש את התיק מחבק את הגב

ועוצר לבדיקת: "מה שכחנו עכשיו..."

 

אני שולח ידיים לבדוק:

-         הראש? באיבוד. לא מוצא, לא מרגיש

-         הרגליים? תקועות. לא זזות. עסק ביש.

-         הבטן: קופצת כמו כדור ים

-         והלב? איפה הוא? לא מוצא אותו שם...

                                    אויש, הוא שוב נעלם...

 

ופתאום, הפתעה, זה מדהים כמו חלום

הגננת מצאה את הלב שלי והחזירה אותו למקום

אפשר להרגע, לנשום עמוק, לשמוע אותו שר

אני מניח  עליו יד ויודע שהוא נשאר

 

ואז מתחייך לי הפה וצוחקות השיניים,

מתחייכת לשון, מחייכות העיניים

נרדמת הבטן, הראש מתיישב לאכול

יש לי לב , הוא עם שמי ואני כבר גדול...

 

יום נעים....

 

גן חדש

 

בוקר טוב גן חדש... / ליאת שימרון

 

השמש זורחת אל בוקר חדש,

רועי מתעורר מחייך ונרגש,

מצחצח שיניים, מתלבש ממש כמו שצריך

רואה איך שאמא אורזת כריך,

 

ופתאום: טררר, טררר, הטלפון מצלצל לו עכשיו

"אפשר לדבר עם רועי" שואל סבא, מהצד השני של הקו...

"רועיקי, שואג סבא כולו מרוגש

היום אתה הולך אל הגן החדש!!!"

 

"איזה מן גן זה, אז סבא שואל בעניין

אולי "גן גורים"? עם אריה ושפן?"

"לא, מה פתאום! אז רועיקי קרא

סבא, אתה באמת מבולבל נורא..."

 

"אה, אני יודע", עורר סבא שוב מהומות

אולי, זה גן משחקים, עם שלוש מגלשות אדומות"

"אוי סבא , סבא", שניהם צוחקים

אתה מבלגן "בילגונים" איומים..."

 

"אני יודע! עכשיו אני בטוח, תקשיב לי, זה סוד !

אתה הולך ל"גן הנדיב", זו גינה גדולה מאוד!"

ורועיקי עכשיו כבר צוחק בקול רם

ואומר: "סבא – אתה הכי בעולם...

 

אבל – מבולבל מארץ בילבול,

אני פשוט הולך אל הגן פה ממול...

זה גן ילדים, של ילדים גדולים ממש

ויש שם המון משחקים  ואני טיפ טיפה מרוגש...

 

תקשיב, סבא, אני הולך לגן של תמי, ואני לא לבד

יש כאן המון ילדים חדשים וזה גן כל כך מיוחד

אל תדאג – אני אמצא לי חברים נהדרים

ולאט לאט אני אלמד כל כך הרבה דברים...

 

אז סבא מחה דמעת התרגשות ואמר: "אתה כל כך ענק"

ילד מתוקי של סבא, ילד גדול וחזק,

תשאל שאלות, תקשיב, תדמיין, תגלה עולמות, תיפתח

תצחק, תשחק, תתגלגל, תתבלבל, תהייה פשוט ילד – תפרח...

 

ורועיקי הניח תרמיל על הגב ואבא טיפה התרגש

נתן לאמא יד חמה ונעימה ונכנס אל הגן – קצת חושש

והגן מלא ילדים נחמדים, מהם יש המון חדשים

הוא חייך לעצמו וחשב לו בלב – מעניין מה שהם מרגישים...

 

@כל הזכויות שמורות למחברת