שינויים ומעברים

מעבר מהגן לכיתה א

את השיר הזה כתבתי למעבר לבית ספר נילי - אבל ניתן לשנות את שם ביה"ס ולהשתמש בו  לפי הצורך. הוא נכתב כברכה מההורים לילדים העולים לכיתה א
 
 
כיתה א' זה תמיד מרגש...
 
כשסתיו מתחייך, מחכך כפותיו,
וחמסין עושה דווקא ומקצין עמדותיו,
כשספטמבר עומד בפינה ודוחק,
אז הרעש הזה ששומעים באוזניים – זה הלב שלי שדופק...
 
ואם נקשיב ככה, בשקט ממש...
נשמע מסביב הד עדין וחלש
של המון לבבות קטנים וגדולים
נרגשים, פוחדים, סקרנים, שואלים...
 
בים חולצות נילי ו"אמא תתני לי", ו"איך תהיה המורה?"
יש: "מה זה בית ספר"? ו "איך קוראים ספר?" ומתי כבר חוזרים חזרה?
ומה אם לבד? או שאין אפאחד? ואיך מקבלים כאן חיבוק,
ומה עושים בצלצול, ואם יש בלבול בין חשבון ללשון בדיוק...
 
אוף...
 
ואיפה הספריה, ואיפה המזכירות, ומה זה בכלל שיעורים
ואיך נדע איך קוראים לילדים ואם לא נמצא חברים?
ומה עושים אם ממש חייבים, לצאת נו... לפיפי. באמצע שיעור?
ואיך ומתי ואסור או כדאי ועוד או מספיק... לא ברור...
 
ומכאן אני שומעת את כל הלבבות, שאלות מתעופפות להן ברוח סתיו,
ושלוש מחנכות, עומדות ובזהירות, אוספות אותן עכשיו
מניחות את כל השאלות בכיס, או בתיק הגדול והרך,
את כולן יישפכו לשולחן הגדול ויעירו אותן אחר כך...
 
ואני כבר גדולה ואני כבר יודעת, מה זה בית ספר ואיך קוראים ספר ואפילו עוד כמה דברים.
ואני כבר גדולה ואני כבר יודעת שבנילי אכפת. ונעים...
ואני כבר שנים כאן אז אני כבר יודעת שתמי, עינת וליאת הן מורות נפלאות. זה בדוק,
שתמיד אם צריך אז הן שם בשבילכם לליטוף, למילה, לחיבוק.
 
ויהיה לכם כייף! יהיה מעניין ואחר, לפעמים גם טיפה מסובך
אבל קחו בתרמיל המון סבלנות וחיוך גם ליום מצוברח,
ובנחל שוצף של חולצות ותיקים, ילדים וצבעים וקולות,
בנחל הזה יש המון לבבות פועמים במקצב התחלות...
 
וכשסתיו מתחייך ומסביר שעכשיו,
וחמסין מתעקש שזה לא המצב,
אז השמש הזאת הכל כך חמה,
הפכה את הלב שלי כבר לחמאה...
 
כי כיתה א' – זה תמיד מרגש!

מעבר סוף הקיץ, חזרה או להתחלת הלימודים

 
סוף הקיץ /ליאת שימרון
 
בכל סוף קיץ מתחבא כאב בטן קטן
אחד כזה שמתכווץ עם הזמן
מן כאב בטן מתגלגל שמציק ואומר:
"אוף! הלוואי שהקיץ הזה לא ייגמר"

 

בכל סוף קיץ מתחבא כאב בטן מתוק

כזה שמפחד מהעתיד הלא רחוק

כזה שמבקש עוד ים ועוד טיפה של צחוק,

כזה מן כאב בטן שבועט רחוק

 

ואם אומרים לו: "די, עזוב הכל עוד יסתדר!"

הוא רק רוטן שם המסכן וכלום אז לא עוזר.

כי סוף של קיץ זה בדיוק הזמן הכי מתאים

לחגיגה לא נעימה של "כאב בטנים.

 

האוויר מתקרר והראש מסתחרר מריחות של משהו חדש

עלים שנופלים ומתכרבלים וענן שחולף מוסר ד"ש

בתוך נשימה עמוקה כמו הים לוקחת איתי עוד כחול

ויוצאת אל שנה חדשה מוכנה עם המון של צבעים ומכחול

 

 

 

@ כל הזכויות שמורות למחברת

 

שינויים ומעברים

 דברים משתנים / ליאת שימרון
 
 נולדתי, גדלתי, זה לא היה קל...
הגעתי לגן מאוד מבולבל

וממש כשהתחלתי לחוש ת'מצב

אמא אמרה שעוברים למושב

 

במקום המכולת, פגשתי פרה

במקום הגננת, עמדה שם מורה

ריח הזבל, ניחוח חציר

והמון חרקים שאני לא מכיר!

 

אז הייתי הפוך במשך חודשיים

מכל השינויים, נפלתי מהרגליים.

ספרות לומדים עם חיה, תנ"ך זה עם תמר

אחת קוראת לי שלומיאל והשניה מוכשר!

 

ברגע שהבנתי, ממש מי נגד מי

התבקשתי להחליף, עם רן את מקומי

והופ, הנה נגמרה השנה

ועכשיו יש מורה חדשה בתמונה

 

איזה בלגן, עם כל השינויים

כבר יש לי כאב בטן, מלא להיות בעניינים

וחשבתי לקנות אי בודד או ראש הר

לשבת מבלי שיקרה שום דבר

 

אח חדש במשפחה

 

שליט יחיד / ליאת שימרון

 

הייתי שליט יחיד. מלך, אלוף העולם

שום דבר חוץ ממני בכלל לא קיים

רק עליי מתנות רצו להרעיף

הייתי בטוח שאין לי תחליף.

 

ופתאום התהפך עולמי הקרוב

כנראה שאמא אכלה משהו לא טוב

כי כאב לה בבטן, שהתנפחה מאוד

ואז פתאום קיבלתי, אח קטן נמרוד.

 

הוא נראה כמו בובה ישנה ומקומטת

רק כזאת שתמיד בוכה וצועקת

וכולם חושבים שהוא גאון במיוחד

אותי שכחו ונשארתי לבד.

 

אז גם אני מראה להם, שזה קל מאוד לצרוח

יותר חזק מנמרוד כי יש לי הרבה יותר כוח

עליי הם כועסים אותו מחבקים מייד

ויצא שנשארתי עוד פעם לבד.

 

אז באתי אל אמא ממש בדמעות

שאלתי איך זה יכול להיות

היא חיבקה אותי חזק וחייכה חיוכים

ואמרה שזו: "ממלכת שני הנסיכים".

 

ושאוהבים אותי המון ולנצח נצחים

וככה זה בשניים כשיש עוד אחים.

מאז עברו שלוש שנים, עכשיו אני כבר גדול

נמרוד ואני חברים נפלאים, ביחד עושים את הכל.

 

וממש כשהכל הסתדר מצוין ב"ממלכת שני הנסיכים"

אמא הגיעה עם חיוך מסתורי ואמרה שעכשיו מוכרחים

לקבל לארמון בתשואות וברכה

את מאיה שהיא תהיה נסיכה