אני

על הרעב לחיבוק ולחום

האיש הרעב / ליאת שימרון
 

היום פתאום אני נורא רעב

רעב למשהו שאני אוהב

אבל כמה שניסיתי לחשוב ולחשב

פחות הצלחתי להבין למה אני רעב.
 

אולי אני רעב לאוכל

אולי לשוקו חם

אולי אני רעב לצ'יפס

אולי לבני אדם
 

"תפסיק!" אני אומר לו

"יצרת פה כבר קרב!"

אבל האיש בפנים צועק:

"אני רעב! עכשיו! עכשיו!"
 

ולא עזרו פלאפל

לא ספורט וחברים

ולא עזר אפילו

לדבר עם ההורים
 

רק ממש בלילה

נעלם האיש הרעב

כשקיבלתי לפני השינה

חיבוק חם ואוהב...
 

@כל הזכויות שמורות למחברת

על המסכות שאנחנו מחליפים ו מי שאנחנו מתחתיהן

המסכה / ליאת שימרון
 

פתחתי ת'ארון

ודי קיבלתי חום

כי איזו מסכה

אני אלבש היום?
 

הזאת המכובדת?

אולי האומללה?

אולי הנעלמת

ואולי היכולה...
 

אולי המתביישת?

אולי החכמה?

אולי מלאה פיתוי

או זו של התמימה?
 

ניסיתי מתלבטת

וניסיתי ת'שקופה

אולי אקח בתיק

גם כמה להחלפה...
 

ורק שלא תפול לי

המסכה מהפנים

וכולם עליי יצביעו ויאמרו:

"אין כלום בפנים!"
 

@כל הזכויות שמורות למחברת

המעגלים להם אנחנו שייכים

המשפחות שלי / ליאת שימרון

 

משפחה ביולוגית (הורים ואחים)

משפחת "אלה שלא עושים אם לא מוכרחים"

משפחת הבנות, משפחת שיער מתולתל

משפחת "מתמטיקה זה מה זה לא קל"

 

משפחת התלמידים, משפחת המתמידים

משפחת חוג מנהיגות וחוג ריקודים,

משפחת עיניים כחולות, משפחת העיר חיפה

משפחת ה"אמרו לך כבר שאת יפה?"

 

משפחת דוברי השפה העיברית,

משפחת אלה שלא עברו ברית,

משפחת ילדי "הסנדוויץ'", משפחת תנועת הצופים,

משפחת בני האדם שזה קצת גם משפחת קופים...

 

משפחת ה"אם תשתדלי תצליחי הרבה יותר"

משפחת ה"את כל הזמן נוטה לוותר"

משפחת גיל התבגרות (בסתיו אני תמיד עצובה)

בקיצור אפשר להגיד: זאתי – ממשפחה טובה...

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

בית מרקחת משעשע

מן כאבים כאלה / ליאת שימרון

 

הצילו, דוקטור, זה נורא כואב!

יש לי שבר עמוק בלב,

אמנם לבי לב אבן, אדיש ומסוגר,

אך תאמין  לי דוקטור, באמת שהוא נשבר...

(אולי בגלל תמר...)

 

וחוץ מזה כואב לי מאוד גם בעיניים,

הכל אני רואה שחור מזה שנתיים,

וכל דבר מדאיג אותי מאוד וגם עכשיו,

אני מאוד מאוד מודאג מהמצב...

(ובמיוחד מאחיו הגדול של יואב...)

 

עזור, הושיע, דוקטור! התנפח לי ב"עקשנות"

יש לי שם דלקת קשה, זה ברצינות,

אנ/לא מוכן בשום פנים ואופן לחכות,

המצב מאוד חמור ואין מה לעשות...

(ודעתי בטוח לא תוכל להשתנות...)

 

ויש לי גם צהבת חמורה ב"סבלנות"

והאנגינה משתוללת מרוב צעקנות,

ו"טוב הלב" חולה מאוד, נרדם לי ה"מקסים"

היי, דוקטור, דוקטור, תעזור! תגיד לי מה עושים???

 (אולי מוכרים פה גם ניסים?)

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

מה שאנחנו בוחרים להראות וכמה להיפתח

 

חלונות/ ליאת שימרון

 

לפתוח חלון לחלום לעתיד

לפתוח רק חצי, או אולי לתמיד

לפתוח חלון לתקווה לשלום

לפתוח מחר או לפתוח  היום…

 

להתקין סורגים על חלון קצת מפחיד

או לנעול ואפילו תריס להוריד

לשבור זכוכיות בחלון מיותר

ורק לשים לב שלא יהיה קר.

 

חלונות קטנטנים, או על קיר ענקי

חלון מלוכלך, משופשף או נקי

חלונות ללימוד, חלונות לחברה

חלונות שרוצים, חלונות "אין ברירה".

 

זכוכית משוריינת או "שביר במיוחד"

לנוף הפתוח או "חלון של לבד"

המון חלונות ויטראז' צבעוני

וכולם הם בעצם – לגמרי אני.

 

 

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

הכוכב שלי

 

כוכב / ליאת שימרון

 

פעם ישבתי בלילה חשוך

וחיפשתי כוכב נופל

הסתכלתי שעות בהמון כוכבים

ובלילה חשוך ואפל.

 

הם היו שם כולם

נוצצים ולבד

וקרצו לי קריצות

ואמרו - עוד מעט

 

ופתאום זה קרה...

 

הכוכב שלי הביט בי

וקולו הדהד

"תתפסי אותי חזק", אמר

"אני כל כך פוחד"

 

ואני שלחתי ידיים קטנות

ואימצתי אותו אל הלב

וחשבתי שאם כוכבים פוחדים

אז גם לי מותר קצת להבהב

 

ושמתי את הכוכב שלי

על האף - במרכז הפנים

ומאז הוא תמיד זורח לי

עמוק עמוק בפנים...

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

 

להיות מצוין...

צדפים בחול / ליאת שימרון

 

לפני מספר ימים פגשתי ילד קטן,

חופר ארמונות על החול הלבן,

עם גשר גדול, ונהר מתפתל

וציפוי של צדפים שסביב התעקל...

 

ואמרתי לו: היי, נסיך, זה ארמון בשבילך?

כשתגדל, אז תגור בו בעצמך?

תפליג בנהר בין דגים מחייכים?

נסיך מיוחס משושלת מלכים???

 

והילד חייך וקימט את האף

הוא חשב טיפטיפה ושיבץ לו עוד צדף

ואמר לי גברת, זה פשוט העניין.

אני, כשאגדל, אהייה... מצוין...

 

והאור שקרן מעיניו הקטנות

האיר את השמש בהמון כוונות

וחשבתי, אני, כבר עם תואר שני,

לא יכלתי להיות חכמה שכזאת...

 

ועל חוף לבנבן ליד ילד קטן

שהחליט שהוא יהיה מצוין

ולא חשוב איפה ולא חשוב איך

התחלתי פתאום לחייך ולחייך...

  

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

כל אחד מאיתנו הוא כל כך הרבה דברים...

מסכות / ליאת שימרון
 

לפעמים זה מעייף, זה בטח לא קל

לפעמים זה משאיר אותי מאוד מבולבל

לפעמים אני חושב שאני לא קיים

אבל סך הכל נראה לי שככה כולם.
 

מול המנהלת שולף מסכה של צודק

מול איילת, שולף מסכה של צוחק

מול אמא, עושה "פרצוף של פינוק"

)מסכה מצוינת! טובה לחיזוק … )
 

בכיתה יש עליי מסכת כל יכול

היא מאוד מרופדת בשביל לא ליפול

בחוץ, במגרש, מסכה של חזק

שלא "יכנסו בי" בזמן המשחק
 

מחליף מסכות כל כמה דקות

מסכות של שיחה מסכות של שתיקות

משנה ובונה מתבלבל וגדל

מנסה וחוקר ועוצר ושואל
 

מסכות של שמחה של עצוב ושל כוח

מסכות של חוכמה של חיוך או של מוח

מסכות בגדול, בקטן, בינוני

ואולי כולן הן בעצם … אני.
 

@כל הזכויות שמורות למחברת

מי אני בכלל

 

אני / ליאת שימרון

 

אני ילד קטן ואיש עם קרחת,

אני אסטרונאוט בדרכי למקלחת,

אני קוסם וחבר כנסת מפולפל,

אני שחקן קולנוע בתפקיד של ילד מבולבל.

 

אני דוגמן ושחקן כדור סל מהולל,

אני חכם וממציא המצאות לחלל,

אני ילד רחוב עני ומאושר,

אני עשיר שטובע בכסף עד צוואר.

 

אני קטן וגדול, תינוקי ובוגר,

אני שונא וסולח, עקשן שמוותר

אני מן רע טוב כזה, מריר ומתוק,

אני חייזר די מוזר שבוכה מתוך צחוק...  

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת