בכוח

מחשבות גוררות מעשים

מחשבה / ליאת שימרון

 

יש ילדים שרבים

ואפילו הולכים מכות
אחר כך יושבים בצד

ומתחילים לבכות,

 

אני רק חושבת לעצמי

שזאת התחלה מגעילה

כי אם מותר להרביץ לחבר

אז למה לא לראש ממשלה?
 
@כל הזכויות שמורות למחברת

הפחד מלהיות בתחתית הסולם

 

מכות / ליאת שימרון

 

הלכתי אתמול עם החבר'ה כי רציתי לראות,

איך נותנים לאיציק הקטן מכות,

הלכתי למרות שהייתי עייף,

כי כולם אמרו שזה "צחוקים" וכיף.

 

איציק השפיל את ראשו ושתק

ראיתי שהוא מנסה לא לבכות ונחנק

כולם הרביצו וחשבו שזה מצחיק

רק אני רציתי לצרוח: - "מספיק"!!!

 

כל מכה הכאיבה לי עמוק בתוך הלב

אפאחד לא ידע כמה זה כואב

הם לא ידעו שלפני שהגעתי לכאן

גם אני הייתי "שלומי הקטן"...

 

קיוויתי שהלב שלי צורח בקול

קיוויתי שהם יבינו ויפסיקו הכל

נורא רציתי לעצור ולראות מה שלומו

אבל יותר מזה פחדתי להיות שוב במקומו.

 

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

בעקבות רצח יצחק רבין

 כוכב אחד כבה / ליאת אפק

 

מישהו ירה לשלום בלב

דם נוזל על שיר קרוע, עם שלם כואב.
מישהו ירה  והרג את השלום

משהו התנפץ ונשבר חלום.

 

אלפי נרות ניסו בכוח להאיר דממה

אלפי תקוות שהתנפצו אל ריק בנשמה

יונת שלום כרותת כנף צונחת אל מותה

ולנו רק נותר לומר שלא נשכח אותה.

 

שלא נשכח עולם תמים של אושר מהבהב

שלא נשכח עולם שמדבר מתוך הלב

שלא נשכח מנהיג שאת חייו הקריב

שלא נשכח לסלוח, שנפסיק לריב

 

מישהו ירה בלב של השלום ומשהו מאתנו מת

מישהו ניסה לגדוע חלומות אמת

מישהו ניסה להרוג את התקווה

עולם שלם אומר שלום, כוכב אחד כבה

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

שנים אחריי רצח רבין

 

הנר עוד בוער / ליאת שימרון

 

שבע עשרה שנים כבר עברו. אנחנו עוד כאן

הנר עוד בוער בכחול ולבן.

להבה רטובה מדמעות, וכאב שאינו מתיישן

ושלום מתנמנם, עוד לא ער. לא ישן.

 

שבע עשרה שנים אחריי, דור הנרות כבר השתחרר מהצבא,

כבר הספיק להילחם בשכם ויש בו את אותה להבה

והנה נפגשים להיזכר, כאן ליד המצבה

והציפור הלבנה. עוד עצובה עצובה...

 

שלוש עשרה שנים והד היריות שכח.

השקט באוזניים מרעיש כל כך,

חומה של להבה כתומה עדיין מהדהד

ועוד קורא אל השלום שלא יברח, לא יפחד...

 

שבע עשרה שנים. בכיכר הריקה

מה שנשאר זו רק השתיקה

להבה רטובה מדמעות, וכאב שאינו מתיישן

ושלום מתנמנם, עוד לא ער. לא ישן.

 

קבלת השונה

זברה משבצות / ליאת שימרון

 

הם מאוד לעגו לה וצחקו צחוק רע,

עם אמרו שריבועים זה דבר נורא,

ושנים נמשך הצחוק הנבער,

עד שליער הגיע איש זר.
 

וכשראה אותה נדלק בבת אחת,

כי סוף סוף מצא לו לוח שח מט.
 

(ולשאר לא נותר אלא לקנא

וללמוד שכל יצור הוא מעט שונה.)

להכאיב כי...

 

קוצים / ליאת שימרון

 

מה בכלל רוצים קוצים?

 

אולי להכאיב ולדקור?

אולי לנסות ולחדור?

אולי רק למשוך תשומת לב: "תסתכלו,

אני כאן וקטן ותתפעלו,

אולי אני לא צבעוני ומושך,

אבל גם לי יש לב ואנ'לא יודע איך

לבקש את היחס ואת המבט

אז דקרתי... זה רק כואב קצת"...

 

אולי הם פשוט רוצים לאיים

שלא יתקרבו בכלל אליהם,

כי בפנים הם רכים ופוחדים מפגיעה

או אולי מסתירים איזו ידיעה...

 

ויכול להיות שבפנים מבולבל ופוחד

ובכלל לא מובן ולכן גם רועד

והקוץ רק שומר, עם חשש, מתפרק

ופוחד שיראו שבתוכו זה ריק...

 

                מה בכלל רוצים קוצים?

 

אולי הם חושבים שהקוצים באופנה

וכל שאר המדינה בכלל לא מבינה

אולי הקוצים פשוט מציצים

ואמרים לגבעול: "איזה קיץ נעים"..

 

כ"כ מסובך

להבין בדיוק

     מה רוצים

          קוצים...

@כל הזכויות שמורות למחברת

זה טוב לאהוב את עצמך, אבל לא רק...

ילדת נרקיסים / ליאת שימרון

 

בתוך נרקיס גדול באמצע ביצה יפה,

גדלה ילדת פרחים קטנה ויחפה,

יופיה העצום כמו היה אומר:

"את כ"כ יפה, פרח, זה פשוט מסנוור"...

 

ועלי הכותרת לחשו לה תמיד:

"לו היינו כמוך, בת פרחים עם עתיד"

אך אותה הקטנה לא חייכה מעולם,

כי לבה היה ריק ועצוב ומיותם...

 

והלב רק לחש לה בקול כה רפה

את לא משהו קטנה, זה הנרקיס שיפה

ועלי הכותרת סגרו בדממה

על ילדת הפרחים הכ"כ מדהימה.

 

עם הזמן והצוף ולמרות הכאב,

היא הצליחה סוף, סוף, לדבר עם הלב

שלאט השתכנע ביופי הרב

של ילדת הפרחים הלבושה חיוך רחב...

 

ואכן עם הזמן, המוני חיוכים,

כבשו את הביצה ואת כל הפרחים,

והלב שנגדש גאווה יהירה

הפך את ילדת הפרחים למרירה.

 

"כה מוצלחת אני!", צעקה אל כולם.

"ואתם סתם פרחים לרגלי המושלם!

עשו את דבריי, נחותים שכמותכם,

ואמרו לי תודה כשאשמור עליכם"...

 

כך צרחה לה ילדת פרחים כה יפה

על ביצה מאוכזבת, ביצה עייפה,

ואחרי כמה זמן היא חדלה לחייך,

ולבה כל הלילה החל מתהפך

 

וחזר הוא ללחוש לה בקול מפוחד ורפה:

"את כבר לא כ"כ יפה, קטנטונת, זה הנרקיס שיפה...


@כל הזכויות שמורות למחברת

סיפור שכזה...

סיפור / ליאת שימרון

 

בארץ רחוקה שכולה שלג וקור עמד ארמון קרח מנוכר ואפור

שלט בו מלך ענק וקפוא ומליון משרתים שעונים לשם: "פו"

 

ובכל בוקר כשמלך הכפור התעורר, הוא שאג: "פו, תגיע לכאן ומהר!"

ועם כל שאגה וכל "פו" שהמלך אמר משהו היה קופא ונשבר

לכן נזהרו מאוד כל המשרתים, אחרת היו הם קופאים, ומתים

 

יום אחד החליטה השמש לזרוח, היא אגרה מאה טון של אומץ וכוח,

החלה להמיס את ארץ הקור וניסתה אל לב הארמון לחדור,

אך ליבו של המלך היה כה קפוא ועמו נשבו לעברה מאה "פו",

והשמש החווירה ולפתע קפאה וקרן אחת נשברה ונפלה

כך ברחה לה השמש מייבבת מקור וכל אותם "פו" נפלו לאחור

ושברו את הראש וכך בלי לחשוש

שוב שלט העריץ, הוד כבודו, - לבדו!

 

אז החליטה ילדה קטנה ובודדה, להמיס את לב האכזר לבדה,

והגיעה לארמון עם חיוך מבויש ופרח קטן חבוי בידה

והמלך נשב קור אל פניה והפרח הקט נפל מידיה,

תוך שניות היא הפכה לפסל קפוא וקפאה לה דמעה על לחיו של ה"פו".

 

והמלך המשיך לו למלוך עוד ועוד והקפיא נתינים שהעזו למרוד

והקפיא שממיות, עננים ופרחים, שלוש חיפושיות ושני פרחחים,

ושתי אוטוסטראדות ושמונים תאונות, ווירוסים קטלניים של מחלות שונות,

ולאחר שהכל קפא והושמד, המלך במרכז חדרו נעמד

וצעק: "עכשיו הכל נעשה שיעמום! הכל כאן קפוא והרוס ועמום!

הבו לי משהו שניתן להחריב! הבו מדון וכאב וגם ריב!

כי עצוב לי כאן במרומי הארמון, כל ה"פו" כבר קפואים וגם ההרמון"

וכך הוא צעק עוד ועוד האכזר, עד שלפתע, מעד ו נשבר

 

 

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

 

על הכוח של הרוב

הכוח של הרוב / ליאת שימרון

 

הכוח להוביל, הכוח להגביל

הכוח לנדות וחרם להטיל

הכוח ללמד, הכוח לעודד

הכוח לשתף או להשאיר בודד

 

הכוח לשכנע, גם ללא בסיס

הכוח להטמיע, כמו מים להמיס

הכוח לטפח אחד, להעריץ

הכוח להפיל משטר רע ועריץ

 

כוח סוחף של ריצה בעיניים סגורות

כוח אדיר של קפיצה עם רגליים קשורות

כוח לצמוח, לגדול, להוביל

כוח לשכוח, לא לשאול, להפיל.

 

כוח חלש ורצוף סכנות

כוח נואש ואפוף מכשלות

הוא יכול להוביל לשיתוף ולאור

ויכול להפוך את הכל לשחור

 

יש לנצלו בחוכמה עדינה

עם הלב, בזהירות, עם המון הגנה

להאיר לו מסלול, להטוות לו משעול

 ולא להפסיק לבדוק ולשאול

 

@כל הזכויות שמורות למחברת