מעברים

המסע - איך דברים מתגלגלים

 

המסע / ליאת שימרון

 

ביום גשום וקר באמצע השיעור,

נתקלתי בדבר, סבוך ולא ברור,

נוצר לי בלגן איום במחשבות

וחיש מהר התחילו, לזלוג לי הדמעות.

 

אחת מהן קפצה, על קצה האף המתינה,

הביטה מסביב ולא כל כך הבינה

החליטה להמשיך לבד

דילגה אל הרצפה,

אכן דמעה נועזת, דמעונת עם חוצפה.

 

על הרצפה ישבה, חיכתה כשעתיים

המנקה הגיעה, שפכה שם דלי של מים.

את כל שלולית המים, החוצה היא זרקה

לשכב סתם בחצר, תקופה די ארוכה.

 

ושם עברה לה נעל, דרך שם גם מגף,

והדמעה הצטערה על שעזבה ת'אף.

שחתה לה כל היום עם שנורקל וסנפיר,

קצת נמרחה בבוץ, קצת שאפה אוויר.

 

עד שפתאום השמש, יצאה בכל חומה,

והדמעה לגמרי התייבשה כמו בחממה,

ואז קרה דבר, מוזר וכה מדהים,

אותה דמעה הפכה, לפתע לאדים.

 

עלתה אל השמים, הפכה לה לענן

עד שהחליט הגשם שהנה זה הזמן,

והוא את הדמעה, שלי ולא אחרת,

 הוריד במהירות ישר אל הכינרת.

 

אתמול ממש באמצע ארוחת הצהרים,

פתחתי את הברז, למלא לי כוס של מים

ותוך כדי זלילה קרבתי את הכוס,

לגמתי לגימה והמשכתי לי ללעוס.

 

משהו גרם לי להביט לתוך המים,

גיליתי שם דמעה שהסתכלה לי בעיניים.

היא אמרה לי: "היי ילד! אני הדמעה שלך!"

אספתי אותה אל אפי, וחייכתי בשמחה

 

 

 

 

 

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

סוגי מעברים

 

מעברים / ליאת שימרון

 

בכל מקום אליו אפנה, אמצא שם מעבר

אחד חשוך, אסור, והאחר מותר

אחד גבוה ורחב, בו כייף להתארח

ולמולו ניצב אחד נעול ובלי מפתח.

 

ברבים אעבור בסופו של דבר

הרי לשם כך נוצר מעבר

ישנם אלה בהם אהרהר עוד שנים

וכאלה שמזמן כבר הפכו ישנים.

 

מגן לבית ספר, מכיתה לכיתה

כשנכנסתי הביתה ואמא בכתה

הדלת הגדולה המובילה לחטיבה

השער המדהים ללב האהבה

 

מהפסקה לשיעור

ממותר לאסור

מדמעה לחיוך

מישר להפוך.

 

אינסוף מעברים מסביב לשעון

מעברים מכאיבים, או מחליקים בגרון,

מעברים צוחקים, רכים, קשים או כועסים,

מכל לקחתי קצת ושמתי בכיסים.

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת

 

שינוי והתמודדות איתו

שינוי/ ליאת שימרון

 

יש משהו מפעים, מרגש בשינוי,

הוא מסעיר, הוא מגביר את הדופק.

יש משהו מפחיד, מייאש בשינוי,

כמו ענן מתדפק על האופק.

 

מעופף, מרפרף, מטפטף באוויר,

רוחף כמו עלה ביום רוח סגריר

לעיתים הוא מגיח, מפתיע כל כך

לפעמים מתעכב, מתפתל, לא מוצלח

 

הוא סופם של דברים, הוא כולו התחלה

הוא אחר ודוקר ומלא משאלה

עוטף, קוטף, מגלגל, מערסל,

הוא קוסם ששולף שפן מבלבל.

 

הוא צופן בחובו סוד קסום, הבטחה

לעתיד של קללה, מנוחה או ברכה

הוא פועל ללא הרף, לא נח לא אוכל

כל שניה העולם משתנה וגדל

 

ואנחנו כל כך סקרנים לגלות

מה ישתנה, מה הולך להיות,

 

ואולי, רק אולי, גם בטנו מתהפכת

תוהה אם נסכים להכיל וללכת

אם נסחט טיפות אור גם משבר אפור

או נברח מפניו, נכבה את האור

 

או שמא פשוט נסרב. נוותר

ונאמר לו: "שינוי, לך לבית אחר "

  

 

 

 

@כל הזכויות שמורות למחברת