ועוד כמה

הזמן עובר

 

הזמן עובר / ליאת שימרון

 

ארבע עשרה שנים כבר עברו. אנחנו עוד כאן

הנר עוד בוער בכחול ולבן.

להבה רטובה מדמעות, וכאב שאינו מתיישן

ושלום מתנמנם, עוד לא ער. לא ישן.

 

ארבע עשרה שנים אחריי, דור הנרות כבר השתחרר מהצבא,

כבר הספיק להילחם בשכם ויש בו את אותה להבה

והנה נפגשים להיזכר, כאן ליד המצבה

והציפור הלבנה. היונה. עוד עצובה עצובה...

 

ארבע עשרה שנים והד היריות שכח.

השקט באזניים מרעיש כל כך,

חומה של להבה כתומה עדיין מהדהד

ועוד קורא אל השלום שלא יברח, לא ייפחד...

 

ארבע עשרה שנים. בכיכר הריקה

מה שנשאר זו רק השתיקה

להבה רטובה מדמעות, וכאב שאינו מתיישן

ושלום מתנמנם, עוד לא ער. לא ישן.

 

 

@ כל הזכויות שמורות למחברת

חוף לבן

 

חוף לבן / ליאת שימרון

 

לפני מספר ימים פגשתי ילד קטן,

חופר ארמונות על החול הלבן,

עם גשר גדול, ונהר מתפתל

וציפוי של צדפים שסביב התעקל...

 

ואמרתי לו: היי, נסיך זה ארמון בשבילך?

כשתגדל, אז תגור בו בעצמך?

תפליג בנהר בין דגים מחייכים?

נסיך מיוחס משושלת מלכים???

 

והילד חייך וקימט את האף

הוא חשב טיפטיפה ושיבץ לו עוד צדף

ואמר לי גברת, זה פשוט העניין

אני, כשאגדל, אהייה... מצוין...

 

והאור שקרן מעיניו הקטנות

האיר את השמש בהמון כוונות

וחשבתי, אני, כבר עם תואר שני,

לא יכלתי להיות חכמה שכזאת...

 

ועל חוף לבנבן ליד ילד קטן

שהחליט שהוא יהיה מצוין

ולא חשוב איפה ולא חשוב איך

התחלתי פתאום לחייך ולחייך...

תפילה

 תפילה / ליאת שימרון

 

אלוהי הימים השקטים, מלא את ליבנו שלווה

אלוהי הלילות הסדוקים, האר בו אהבה

אלוהי האורות הרכים, הפח בנו תקווה

אלוהי שמים פתוחים, שמר נשמה אהובה.

 

אלוהי רחמים עצומים, עטוף לי את היום

אלוהי אמהות חיילים, ברך לי שינה וחלום

אלוהי  ניצנים וגנים אהוב את הטוב הישן

אלוהי לבבות שתקנים, המס ולטף ודשן

 

אלוהי התקווה והאור, צייר לי שקיעות וזריחות

אלוהי הרעב והקור, חמם אהבות נשכחות

אלוהי השלום הבורח, חכה, הישאר ורקום

חלום שלאט מתקרח שרוצה להיות ולנשום

 

אלוהי אהבה ותקווה נשוף אל ליבנו שלווה

המס אבקנים צחקנים, בתוך קרן שמש טובה

אלוהי החגים היפים, נטע בנו עוד חיוכים

אלוהי הימים הטרופים, עשה את כולנו ברוכים