סוף מעשה במחשבה תחילה

חודש ע"י ליאת שימרון
 
בלב יער גדול ויפה ומקסים, בשולי כפר חביב של חוטבי העצים,
עמד בית אחד עשוי מקרשים. בגג חור על חור ובפנים – זוג קשישים
ובין חור לחור מונחים רעפים, מאוד ישנים ומאוד עייפים
נמאס להם כבר מזוג הזקנים, שרבים ורבים ורבים... כבר שנים...
לא נעים!

לעיתים, כשיש צעקות עד הגג
נשבר כבר לאיזה רעף מודאג
ואז הוא צונח ישר במדויק
ישר אל הנעל או לתוך המרק...
מאוד לא נעים...

אך בואו, קטניי, התקרבו נא מעט, הציצו בחור שנפער
תוכלו להכיר מקרוב את הצמד לפני שיהיה מאוחר,
הוא קשיש, די חביב שעובד כל היום, חוטב הוא עצים בגרזן
והיא, מכונת ירייה של תלונות, כל היום תתעצבן... תתלונן!!!
 
וכך בין חורי רעפים עייפים, חודרת לה שמש של יום
על זוג של קשישים עניים עד מאוד במצב די נורא ואיום
ועם אור ראשון רק פוקחת עיניה תזעק הזקנה בכל יום:
כל כך מתחשק לי לריב כבר עכשיו!!! ואין לי עם מי! זה איום!!!

אזי יזדרז החוטב העני לקחת גרזן ולברוח
לעוד יום ארוך ושקט בין עצים, שם אוסף ואוגר הוא קצת כוח...
משאיר אחריו קשישה מתלוננת: אבוי, רע ומר לי תמיד
הן אין לי מזל ואין לי שמחה ואין לי עכשיו או עתיד...
 

וביש גדא כמוך מעולם לא השכיל להביא אל ביתנו מזל
הוי קשיש מקושקש לך כבר לך אל היער ... כך קיטרה כמו קטר מנוזל...

וביום הימים כשהניף הקשיש גרזנו על העץ, הבחין הוא במשהו מוזר
ישבן עם זקן לבנבן התגלגל, התיישב, התיישר ואמר:

שלומות לחוטב, מה קורה? מה חדש? אולי יהיה זה כדאי
אם תסגור את הפה כי מרוב תימהון עוד תבלע לנו זבוב. לא כדאי!
שמע חוטב, ותבין, זה הבית שלי, הוא נעים לי. נעים לי כל כך
אם תחטוב את ביתי אאלץ אז ממנו להיות מנודה ומושלך
הוא אמר, ובכה גם,
כל כך....
 
תראה, אמר הגמד הקטן שנראה כמו ישבן עם זקן,
אם תוותר, לא תכרות את ביתי, זה הרי ישתלם, כמובן.
תקבל אז ממני שלוש משאלות – כל מה שתחפוץ – זה עליי...
באמת זה שווה, הו קשישי היקר, זה עסק טוב. בחיי!!!

אך הקשב לי קשיש והבן אין חרטות
יש בדיוק רק שלוש משאלות,
אין שום "בטל" ואין סל מיחזור
מה שנעשה לא ישוב – זה ברור?
 
חייך הקשיש בעיניו הטובות והקשיב בלי לשאול שאלות
הוא לא האמין במזל ובכלל גם לא בשלוש משאלות
אך ויתר על העץ, ולקח הגרזן והלך ושכח במהרה
כי עוד לפניו עבודה כה רבה ועליו כבר לשוב חזרה...

ובערב, כששב עם אבק על בגדיו רעב מכאן עד השמים
ושוב לפניו ארוחה של מרק עם כלום ששוחה בקצת מים
הליט את פניו בידיו ואמר: לו רק הייתה פה לפניי
נקניקיה עצומה מלאה בבשר שתהייה ממוענת אליי...
הלוואי...

והופ!
 
נחתה על צלחת יפה נקניקיה מלכותית – מפוארת!
צרחה הזקנה צרחה מאחור: מה זה פה? אלוהים! הן אני מתעלפת!
ונזכר הקשיש וסיפר לה מיד את סיפור הגמד מהעץ
והיא בלי לשמוח שיש קצת מזל חשבה שהיא כבר תתפוצץ!!!

הו קשיש מקושקש, בן בליעל חצוף, שלוש משאלות – זה הכל?
ואתה מבזבז משאלה ראשונה על שטויות בלי לשאול? בלי לשאול???
רתחה כמו קומקום על האש הזקנה, צרחה, וצווחה ורתחה!
הלוואי, איש מקשיש, הלוואי הנקניק יידבק כבר עכשיו לאפך!!!
טויייינג.

אווווווצ' קפץ הקשיש הרעב ובאפו העצום מזדקרת
נקניקונת מלאה בבשר עצומה, מלכותית ומאוד מפוארת
מה עשית? הוא אנפף עם נקניק בקולו? מה עשית? זה כואב לי ממש!
תורידי, תורידי, קשישה מרגיזה! משכי נא חזק – לא חלש!!!
 
וכך נעמדה הקשישה לפניו מושכת בכל כל כוחה
ימינה ושמאלה ישר, לפנים וכל משיכה – משיכה!!!
וכלום לא עוזר, הזקן נאנח, מריח אבל לא אוכל
כי נקניק שכזה שתלוי על האף זהו עסק מאוד מבלבל!!!

אחרי שמשכו ומשכו שעתיים ותש כל כוחם הקשישי,
התיישבו הם באפס כוחות במטבח והבינו הו, כמה טפשי
היה זה הריב וכמה לא חשבו, איך קיבלו הם סוף סוף קצת מזל
ובמקום להרוויח זהב וכבוד – הם זרקו את הכל אל הסל...
 
ובחוסר ברירה הם ניגשו לבקש בקשה שלישית אחרונה
מי יתן ותרד זו מיד מאפי ותחזור לשולחן – השמנה...
מררה הזקנה בבכי מר מטובל במגוון של קללות רטובות
אך לטף הקשיש את ראשה ברכות ואמר לה מילים די טובות...

 

אל תתעצבי קשישה אל לבך כי היום חגיגה בביתנו
אמנם אין זהב וגם לא יהלום – אך נקניק טוב "יפניק" את כרסנו...