יום המשפחה

 
זיכרונות בריח של אוכל / ליאת שימרון
 
זיכרונות של ילדות מגיעים כמעט תמיד בריח של אוכל,
עם טעם בצבע נוסטלגי, רחוק...
תמונות וצבעים בטעם של פעם
שנוגע בבטן, נוגע עמוק...
 
ריחות של יום שישי, ריחות של שבת
טעם של עוד או של: "לא אכפת",
שולחן אוכל גדול, בינוני או קטן...
זיכרונות של ילדות מונחים על שולחן...
 
זוכרת סבתא קטנה, בבית קטן, מכינה לביבות קטנטנות עד מאוד,
וריח של חג מחייך באוויר וטעם של סבים וטעם של עוד
וסבא גדול עם סולם בפרדס, קוטף תפוזים לתוך שק שקשור ברתמה
עומד וסוחט וסוחט וסוחט שיהיה לנו מיץ מלא נשמה
 
וריח של חדר אוכל בערב שישי, ריח של שמפו ומרק עוף חם וקצוב
עם אטריות קטנטנות שתמיד נגמרו והשאירו כלי עם מרק קצת עצוב
וטעם של ים, של חופש גדול, "הלו ארטיק" הולך וחוזר
זיכרונות של ילדות בריח של אוכל מחזירים אליי טעם אחר...


ואולי גם אתם עוד 30 שנה ככה, בזמן שתכינו כריכים בלחץ הזה של יום יום,
מעל להרים של נוטלה רכה, תעמדו רק לרגע לחלום,
ופתאום יעלה לכם ריח מוכר של טעם ישן. מלטף...
תעצרו לשנייה, שלחו לנו מייל, היי אמא, היי אבא – בעצם, היה לנו כייף...